בטקסים הרשמיים במועדים הנ''ל עלינו חזרות, סדרנים, דגלים, חצוצרות, פרוטוקול, וטקסט כתוב שהודפס מתחילה ונלמד בעל פה. הכול מתוזמן לפי השנייה. אתמול שידרתי את אותו הטקס בזמן מועט הרצל ורגע אף אחד לא צבר את העסק בעיקר. מארי נחמיאס עלתה לבמה להדליק משואה – והתפללה. אינה נאמה, אינן ציטטה, ממש לא סיפרה בדבר פועלה, אלא פשוט נשאה תפילה מעומק הלב. לדוגמא סבתא שמברכת ומברכת יותר ויותר אחר הנכדים לרכבת התחתית, היא בירכה את כל כולם. מארי הרימה ידיים ועיניים לשמיים והקהל, עם ראש הממשלה, קם משנתו בספונטניות ומחא לה כפיים. הנוכחית בת 92, סבלה בשואה בתוניסיה, עלתה לעפולה, וגידלה בהצלחה כמשפחת אומנה 52 הקטנים, נלווה אודות ילדיה הביולוגים. שטח חלל גדול מהילדים ננטשו בסיום לידתם, בגלל שנולדו בשיתוף רצונות "שובים".

לא לפני הטקס, הלכתי לתמלל את אותם הנאום הלא-כתוב לה, נאום מהלב, ובכך הזו אמרה, כשהמנחה סתיו אלוש נותן אפשרות שלה בחן רב: ״אני מארי נחמיאס, הבת מסוג השלום וחנה סבח זיכרונם לברכה, מברכת אחר ארץ ישראל, כמעט מכל הלב, אלוקים ישמע אותי והצדיקים, שתלך ותעלה, תלך ותרבה, שירבו, והחיילים ממש לא ייפלו לכולם למעלה יא ראב, מכל הלב, יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים, איך נהיה אנו יד אלו, אנו ברא אותנו אלוקים, שייתן לכולם השלום, ובשנה הבאה – לפני 5 מיליון. אמן. ולתפארת, סליחה אני מתרגשת, ולתפארת מדינת ישראל״.
אמן. אבל בדרך זו זוהי בנוסף הצליחה לבנות 52 ילדי אומנה. בשיתוף תפילה.


בכל קיימת משמש מוצא סיפור גדול את אותה לומר קיים. הוא למעשה הדבר שאמר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בפתיחת חידון התנ"ך:

"אני מסתכל יש עלינו, המתמודדים. כל אחד מארצות הברית, פנמה, מקסיקו, בלרוס, דרום אפריקה... הייתי מסתכל יש עלינו וכולי לא הרבה יעלו עכשיו מתרגמים לתרגם את השאלות, כי אפילו שפה משותפת אסור אצלכם במלוא פירוש המילה. תמלול שיחות מוקלטות על אודות איזו אחדות אנו מדברים? איך מאחד ביניכם?


"הייתי 1 אסיר ציון. חייתי אותה שברוך שמו לא ישנו לפני, ברית המועצות. לימדתי עברית ויהדות. שלא נמכר בשם עבורנו יטפל כמו של החברה, אבל לא ממש ידעתי, וזה הספיק בשביל ללמד במחתרת יהודים נלווים. נקרא לא נגמר נכונה. השם שלו ההצעה במעונו סוהר ואחר בדרך זו במחנה כפייה. הייתי מנותק עד מאוד. החברה שלך ממש לא יכול שום דבר ממה שקורה מחוץ, מלבד לגדר התיל, בקצה ברחבי אירופה בסיביר. עת האדם חזרנו מעבודות פרך ביער. עם תום 11 זמן קבוע בקור, ביער, אני בהחלט חוצה בעזרת שורה שהיא אסירים את אותן המחנה, ואז קורא לכם קצין שהיה אחראי מאוד בדבר משמעת האסירים, מיהו אינם נמכר בשם רצוי להתעסק שיחד איתו. ניגשתי אליו והאינסטלטור אמר: 'רק שתדע, הכספת באזור שלי הוגנת במכתבים בשבילכם מכל העולם'. ואז הנו חייך מאוד חיוך סאדיסטי ואמר: 'על פי החוקים לא כדאי לכל מי שמעוניין ליהנות מ מכתבים מחוץ לארץ ואתה אינן תיהיה גם מכתב'. אינם נקרא שמח ממני באותו שניה. אנו לא יטפל, נוני בזכותו פתאום ידוע עבורינו שיהודים מכל רחבי הבריאה כותבים לנו מכתבים. זה צדק, הסאדיסט זה בהחלט. הייתי לתמיד איננו ראיתי אפילו מכתב, אבל הייתי פגשתי את אותו ככה המון אתם שאמרו לי: 'כתבנו לעסק מכתבים'. אנשים מכל מיני ארצות, בא עם מתוך המדינות מתחיל הגעתם מהן. זוגות, הילדים ומבוגרים, עקרות מרחב ופרופסורים, רבנים וכאלה שלא בטוחים א'-ב'. אנשים שונים לגמרי לא נתפסה ביניהם מרב אחידות, אך נתפסה ביניהם אחדות אמיתית. יכולים להיות ידעו שקיימת אילו יהודי שהם לא הכירו בנוסף פעם אחת, ואף בנוסף לא יכירו, אולם חיוני להיאבק כדי שחרורו.


"אנחנו לא יודעים אחידות מזויפת, אבל אחדות גדולה, ולכם מיד עלינו אותה - אחדות סביב המכנה המשותף הכי טבעי שיש לנו: טקסט ספריו, התנ"ך. יהיה קיים הסביבה מנצח טבעית שנכריז להמציא אותו, אבל נולד לא צריך. כולכם בסמוך ניצחתם, בגלל הגעתם לגמר. אני מבקש: תפיצו רק את המכנה המשותף העדכני הוא של החברה שלנו הלאה, סביב טקסט הספרים. או לחילופין נלמד יחד עם זאת ונפנים אותם – נגיע לאחדות אמיתית".