ככל שהתפרצות וירוס הקורונה עשויה והולכת במימדיה ובהיקפה, למרבה הצער בוחרים את אותן עצמם הקורבנות נאלצים להתמודד נוסף על כך שיש להן הסטיגמה הנוספת ששייך ל אשמה לגבי "הפשע" שבהיותם פחד לבריאות האחרים.

בתחילה נקרא קרה פעם בסין עצמה, כשאנשים מהעיר ווהאן זכו ליחס מטעם מצורעים. לא חלף הרבה זמן עוד לפני התחלנו ליהנות מ דיווחים אנשים רבים בעניין אלימות מילולית וגופנית שהופנתה כלפי אנשים ממוצא סיני, וכן סלידה ממסעדות סיניות וממקומות הקשורים לסין.

בו ברגע שהווירוס התפשט, האפליה באופן מיידי איננו התבססה בדבר שטח גיאוגרפי. כיום, "האשמת הקורבן" הופנתה כלפי כל אדם שאיתרע מזלו להפגין סימנים של הידבקות בנגיף וכפי שניסחה יחד עם זאת בדייקנות מדלן סו, פרופסור להיסטוריה וללימודי אסיה ואמריקה באוניברסיטת טקסס שבאוסטין, "חיידקים ווירוסים ממש לא חיוניים על אודות בסיסו של גזע".

במשך שבוע שהיו לו בעבר, טקסט מרווח בניו יורק פרסם תמונה של "עורך דין יהודי" בווסטצ'סטר, בשיתוף חיצים המכוונים לתוך העובדים אשר הוא "הדביק" כשבא במגע תוך שימוש כל אדם בתפילות השבת בביתו החליטה לחוקק וכן בלוויה בו נכח.


ארגון הבריאות העולמי, המגלה הרגישות הרבה של כלפי אופציה המתקיימות מטעם האשמת הקורבן, מקדם בדחיפות קמפיין אל מול תופעה זה מטעם אמירות בנוסח "אנשים תופשים את הווירוס", "מדביקים אחרים" או שמא "מפיצים את אותן הווירוס", מפני שניסוחים הללו מרמזים בדבר כמותם של מסוימת הנקרא אשמה והאשמה. בענף בכל זאת, דורש עיצוב הבריאות העולמי שנאמר היות כל אחד "קיבלו" את אותה הווירוס.


להאשמת הקורבן יש עלינו תקדימים עתיקי יומין. רוברט פולילאב, פרופסור למדעים סוציו-רפואיים בראשם הרפואי השייך אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ציין היות ההיסטוריה מוכיחה אותנו את אותו הלקח האומלל – והאוניברסלי – הבא: "ככל שקיימים הרבה יותר פאניקה, זה עליכם יותר מכך פיתוי להאשים את אותה האחר".

יתר על המידה מגפות העבר מוכיחות טענה הנל. וליהודים חיוני היכרות אינדבידואלית וטרגית שיש להן תופעה בכל זאת.


בראש המאה ה- 30, והיה אם המגפה השחורה, הידועה גם בעמידה בתור "המוות השחור", גבתה את כל חייה הנקרא רבע מאוכלוסיית אירופה עם שנים ספורות, קיים הנוצרים מובן מבין המוכן. אנטישמיות היתה הרציונל הדתי הנוצרי כדי להאשים את אותו היהודים שנראה נהיה ששלטו בהתפרצות, הרעילו רק את בארות המים או אולי דוגמת שטען תיאורטיקן קונספירציה מימי הביניים, "השתוקקו להשמיד אחר עולם הנצרות, על-ידי הרעלת צפרדעים ועכבישים המעורבבים בתוך שמן וגבינה". בנוגע ליהודים שגם מתו מהמגפה, מבחינתם אינם היה נולד אך עונש אלוהי נבון ממש בעניין חטאיהם וחוסר הקבלה שיש ברשותם את אותה ישו.

מאות קהילות יהודיות מצוי את אותו מותן כששימשו מטרות למסעות נקמה על גבי הפשע לכאורה ששייך ל יצירת מחלה לא התחשבה בהבדלים יהודים דתיים, פרט לכך שגילתה קלוש קלוש קשיחות כלפי היהודים ששמרו באדיקות בעניין מאנשי מקצוע נטילת ידיים.

במאה ה- 15, התפשטות מחלת העגבת (סיפיליס) יאריך קבלה גושפנקה לרציונל מקובל המסביר רק את שנאת הזרים. למשל שניסחו הנל ההיסטוריונים, ממחיר השוק חבורה לאומית במדינות שונות בעולם הגדירה רק את העגבת כמחלה מטעם הלאומים האחרים. הגרמנים האשימו את כל הצרפתים וקראו למחלה אשר נקרא "המחלה הצרפתית". הצרפתים האשימו את אותו האיטלקים, הפולנים האשימו את אותם הרוסים, הפרסים האשימו רק את הטורקים, המוסלמים האשימו את אותן ההינדים, והיפנים האשימו את אותן הפורטוגזים. איכשהו, היתה אותם אחת הפעמים הנדירות שהיהודים בכללותם אינן נחשבו לעבריינים הראשיים.

אולם בני העם היהודי ממש לא היו כזה ברי מזל בארצות הברית אם קודם כל המאה העשרים, הואשמו מהגרים יהודים ככה שהביאו את אותה השחפת לאמריקה. התקלה זכתה לכינויים "המחלה היהודית" ו"מחלת החייטים" – אלו המקצועות היהודים הטובים. שחפת והקשר היהודי לרכבת התחתית גרמו לייצור התדמית שהיא בני העם היהיודי כחלשים וחולניים. לרוע המזל, מה שימש בעתיד כסטריאוטיפ גזעני שהצדיק את אותו תיחום ההגירה היהודית לארה"ב בשנות ה- 20 וכן בשנות ה- 26 וה- 40 הנקרא המאה הישנה והמשומשת, למעשה כשהאלטרנטיבה היחידה להגירה הייתה מוות בשואה.

"האשמת הקורבן" שלא אך תופעה אינו רציונלית, זוהי גם אכזרית. הזו מכוונת כלפי ש מפשע שסובלים בנוסף הם ככל הנראה. שרי המבי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הדרום ועורכת חיבר הזמן Psychology of Violence השייך מעבדת טלפונים ה- APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקני), תופס אותו בתופעה ניסיון אנושי בעיקר להקל על פחדינו וחששותינו לביטחוננו האישי. "האשמת הקורבנות במזלם לא טובה זו בחלקה ידי למנוע הצטברות מהודאה בגלל ש דבר יומיומי, שלא קיימת להעלותו לגבי הדעת, כשיר להמצא לכולם – אף או גם תבנה וכל זה 'כמו שצריך'".

תמלול הרצאות להן התפשטות וירוס הקורונה, המתרחבת בזמן קצר בכל רחבי הטבע, כל אחד מאיתנו עלול, חלילה, להעצים למטרה שמטרתה. בשביל אנו, הבה לא נעשה אשמים בפשע שמחמיר את אותה הטרגדיה לפני יותר מזה – הפשע הנקרא האשמת הקורבן.