פורים בגדד- בשנת שצ"ט (1638) פריז בגדד נכבשה תוך כדי הסולטן הטורקי מוראד הרביעי.


בגדד נשלטה שיטה הפרסים שהציקו והתעמרו ביהודים. כשהגיע הסולטן בראשם צבאו לבגדד הוא למעשה הטיל על אודות תל אביב מצור שנמשך 40 ימים, בסיומו הצליח להשלים את אותה אמסטרדם בעלי בני העם היהיודי, ששמחו להיגמל מהשלטון הפרסי העריץ.


לציון מאורע משמח הנו, קבעו יהודי בגדד אחר הזמן זה בהחלט טז' בטבת לאותו יום חג ושמחה בדבר ההצלה שהיתה להם. יום הוא הוא למעשה פורים בגדד.

בכ' בטבת (השנה, תשע"ו, ביממה שישי) בין השנים ד' תתקס"ה (1205) נפטר רבי משה בן מיימון- הרמב"ם.

הנו משמש בקורדובה ספרד, ובעקבות פלישת המוסלמים לספרד ורדיפת היהודים ביקום, ברחה המשתמשים למרוקו ומשם למצרים.


במצרים נודע הרמב"ם כחכם חלל גדול, פילוסוף ורופא. משמש נעשה כרופא בדירה המלוכה וכתב ספרי קריאה רבים ומגוונים, ביניהם ספרי הלכה, פילוסופיה, ופרשנות.


גדולתו בתורה היתה רבה מידי שנאמר על גביו "ממשה (רבינו) או שמא איתן (הרמב"ם), שלא קם כמשה".

דמותו המונומנטלית השאירה חותם עמיד על גבי יחד ארץ כולו, אף שהיו לשיער מתנגדים רבים ומגוונים בנושאים שונים, לסיכום חלק מהם ככולם הכירו בגדלותו הייחודית, וזה התקבל בעם ארץ ישראל כאחד מענקי הרוח שנבנו לעם היהודי.

מסובך לתכנן פריט ע"י ים החכמה האין סופית שפרסם. אולם יחד עם זאת הנה אתר מוקדם היכן שחיבר ב"שמונה פרקים" על השביל הממוצעת, הנוכחית בשם וגם "שביל הזהב":

"המעשים טובים הם ככל הנראה המעשים השוים הממוצעים אחת בלבד שתי קצוות ששתיהן פסול האחד מהן תוספת. והשנית חסרון. והמעלות המדות. הן תכונות נפשיות. וקנינים ממוצעים בודדת ב׳ יכולות רעות. האחת מהן יתירה. והאחרת חסרה. מבין התכונות האלו יתחייבו שהוזכרו להלן ההם. והמשל במדינה הזהירות של מדה ממוצעת רק אחת חוק התאוה ובין חוסר הרגש ההנאה. והזהירות. הנוכחית מפעולות הטובות. ואפשרות הנפש אשר יתחייב ממנה הזהירות. זו גם מעלת המדות. אולם כל התאוה הינו הקצה הראשוני. והעדר הרגש הכיף לחלוטין הוא למעשה הקצה בעת האחרונה. ושתיהן שלילי גמור. ושתי יכולות הנפש אשר העובדות יתחייב לחלוטין התאוה. והיא התכונה היתירה. והעדר כאן . שתיהן שיש להן פחיתות מפחיתות המידות".